<h1>אהל מועד שער השבת דרך ט'</h1>
<h2>דף פג.</h2>
על כל חולי שהרופאים אומרים שיש בו סכנה אע"פ שהוא מחוץ לגוף מחללין השבת על פיהם.
<h2>דף פד:</h2>
החולה שספק אם יש בו סכנת נפשות דוחין עליו את השבת ואפילו משום ישוב דעתו בלבד במקום דאיכא סכנת נפשות מותר' אפי' באבות מלאכות כמ"ש גבי סומא שהיא יולדת שאם צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר, דברים הללו אין עושין ע"י גוים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל והאיסור העומד לפניו ומעכבו הוא (ששב) (שבת ששבת) היתר גמור לא איסור אחר לפיכך שוחטין לו בשבת ואין מתירין לו נחירה ע"י גוי אע"פ שאין בה אלא איסור לאו וכלל הוא לגבי חולה שיש בו סכנה שהשבת דחויה אצלו לכל דבר הצריך לו.
תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שדחויה היא שבת אצל סכנת נפשות דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו השבת.
